היטל עובדים זרים

ישראל כאמור בפקודה, אך מסתמך על הגדרת מרכז החיים לבחינת תושבות העובדים הזרים. רצון ושאר המעסיקים טענו כי ההיטל אינו חל עליהם, מאחר שהעובדים נחשבים תושבי ישראל, בהסתמך על כך שהחוק מפנה בהגדרות למשמעות הנודעת לו בפקודה. כן נטען כי נטל ההוכחה ונטל השכנוע לסתירת חזקת הימים מוטל על כתפי פקיד השומה, מאחר שהם הוכיחוכי מבחן מרכז החיים מתקיים לגבי עובדיהם. פקיד השומה טען מנגד כי הטענה בדבר מרכז החיים הושמעה באיחור, מאחר שבמועד השמעתה העובדים הזרים עזבו את הארץ ולכן לא ניתן היה לבדוק את תושבותם במועד. ביהמ"ש אמר כי העובדים הללו לא הוחרגו מהגדרת עובדים זרים עפ"י החוק. ביהמ"ש תמך בעמדת פקיד השומה, כי היה על רצון ושאר המעסיקים להודיע בזמן אמת על תושבות העובדים הזרים, באופן שניתן היה לבדוק זאת ולא בדיעבד ולכן אי הודעתם עומדת להם לרועץהיטל עובדים זרים בימנו.

סעיף 47 לחוק, השבח מתחלק לשניים: שבח אינפלציוני, שנובע מעליית ערך הנכס הנמכר בהתאם לשיעור המדד, ממועד רכישתו ועד מועד מכירתו, כאשר על חלק משבח זה מוטל מס בשיעור 10% , שבוטל לאחרונה לגבי מכירת דירת מגורים מזכה, לגביה ניתן חישוב ליניארי מוטב עם פריסת שבח מקרקעין כיום.

החלק השני בשבח הנו השבח הריאלי, שמשקף את ההפרש בין התמורה ממכירת הנכס לבין עלותו המתואמת למדד של הנכס למועד המכירה. לפי סעיף 48א לחוק, השבח הריאלי חייב בשיעור מס של 48% עד ליום 7/11/2001 (להלן-"יום התחילה"), לאחר יום התחילה ועד 1/1/2012 (להלן –"מועד השינוי") חייב בשיעור 20% וממועד השינוי ועד יום המכירה חייב בשיעור25%. כאשר החישוב מבוצע באופן ליניארי. כלומר, מס השבח הריאלי מחושב עפ"י מכפלת שיעור תקופת אחזקת הנכס בשיעור המס המתאים לאותה תקופה.